מעגל הקסמים של מצוקת הדיור/ ש'
שמי ש', אני פעילה בתוכנית "שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני", בת 62, גרושה, אם לשתי בנות וסבתא לנכדה.
את תהליך הגירושין שלי התחלתי ב- 1992 וב- 1995 התגרשתי סופית. לפני הפירוד והגירושין עשינו אני ובעלי לשעבר תכניות ומכרנו את הבית שגרנו בו יחד עם בנותינו. הגרוש שלי לקח לי את כל הכספים והשאיר ואת בנותיי ללא קורת גג. הכסף בוזבז על החיים הטובים שלו, בזמן שאנחנו חיפשנו קורת גג וכסף למחיה בסיסית.
משנת 92' בנותיי ואני נודדות ונעות מדירה שכורה לדירה שכורה אחרת. היו הרבה בעיות בתשלומי שכר דירה מהסיבה שאם שילמתי שכר דירה - לא נשאר כלום לדברים אחרים: אוכל, ביגוד, תשלומים לבי"ס, חשבונות וכיוצא בזה. אני לא יכולה לתאר מה המעברים האלה עשו לבנות וחוסר היציבות הייתה קשה.
הייתה תקופה לפני מספר שנים שקיבלנו צו פינוי מהדירה ופשוט נזרקנו לרחוב. לבנות סידרתי מגורים זמניים אצל חברות ואני הסתובבתי בין בתים ובעיקר בגנים ציבוריים. מיותר לציין שהמשפחה הופרדה לתקופה ארוכה והבנות סבלו מזה מאוד. כך היה במשך שנה - עד שהדברים הסתדרו והצלחתי לשכור שוב דירה.
בינתיים הבנות גדלו, השתחררו מהצבא, התחילו ללמוד והלכו לגור בשכירות חודשית לבד. כיום אני מתגוררת בשכירות חודשית ומתמודדת עם כל התשלומים הכרוכים בכך.
בנוסף, ברצוני לציין, שכיום אני חיה מקצבת זקנה על סך 2,200 ש"ח לחודש. עד לפני כשנה הייתי זכאית לקצבת נכות, זאת מכיוון שעברתי ניתוח להסרת גידול סרטני, שני התקפי לב וצנתור.
כדי להשלים הכנסה ולעמוד בתשלומי שכר הדירה והתרופות, אני עובדת במשרה חלקית - לפי הצורך של המעסיק - זאת מכיוון שאסור עליי לעבור את רף ההכנסה המקסימאלית של 3,200 ש"ח, שנקבע ע"י ביטוח לאומי.
ראוי לציין שסכום של 3,200 ₪ אינו מספיק לתשלום ולמחייה של כל התשלומים הנדרשים ממני והתרופות שאני צורכת.
כשבנותיי היו צעירות - ניסיתי לקבל דיור ציבורי, אך נעניתי בסירוב בגלל שיש לי "רק" שתי בנות. אף ועדת ערעור לא עזרה לנו, למרות שבאותה תקופה התגוררתי פשוטו כמשמעו ברחוב. כשבגרו הבנות הגשתי שוב בקשה לקבלת סיוע בדיור וגם הפעם - למרות הנכות המוכרת ע"י ביטוח לאומי – נעניתי בסירוב פעם אחר פעם.
הסיפור המעגלי הזה - מחסור בפתרון מיידי של מצוקת הדיור ונהלים בביטוח הלאומי שלא מאפשרים להרוויח מעל תקרת ההשתכרות של הקצבה - גורם למצב שבו אנשים רבים, אני ביניהם, לא יכולים לחיות ברווחה מסוימת ובכבוד המגיעים לכל אדם באשר הוא. אדם שמבסס את פרנסתו על גמילות חסדים וחבילות מזון מתוך אילוץ - בטנו אולי מלאה אבל ליבו מתרוקן מכוחות.
בעיית הדיור ומחסור בפתרונות קונקרטיים לאנשים שנמצאים במצוקה אמיתית, היא רצינית והיא רווחת יותר ממה שכולנו חושבים.
הרבה אנשים בגילי ובמצבי, ואנשים אחרים: זוגות צעירים וכלל האוכלוסייה- נעים ונדים מדי שנה בשנה מדירה לדירה בגלל התייקרות שכר הדירה והחשבונות. המעברים האלה והמאבק על שכר הדירה מצריך כוחות נפש רבים, מאגרים כספיים, שאין, והוצאות נוספות על הובלה וסבלים. מדובר פה על פגיעה חוזרת ומתמשכת בבריאות הפיזית והנפשית של אנשים.
כמו כן, אנשים רבים החיים בשכר דירה חיים באי ביטחון ובחוסר ודאות בקשר להמשך מגוריהם באותו בית/איזור. הכול תלוי ברצונו הטוב של המשכיר אשר יכול להחליט שברצונו למכור את הנכס ואז לתזז את השוכר בשליחת שוכרים לעתיד. כל זה מקשה על חיי היומיום, גורם למתחים רבים ומרובים, לעצבנות יתר, לדיכאון, לבריאות ליקוייה, חוסר שקט נפשי וכיו"ב.
לסיכום, אני קוראת להעלות את נושא העוני על סדר היום של הכנסת וכסוגיה מרכזית בחיי האנשים התלויים בהצעות המועלות לסדר היום בכנסת. אני קוראת לגיבוש תכנית רב שנתית למאבק בעוני ולקיום גוף רשמי שיעקוב ויפקח על ביצוע התכנית ועל חוקים ויזמות שעלולים לפגוע באנשים המתמודדים עם עוני בחיי היומיום.
כמו כן, אני קוראת לגבש את התכנית בשיתוף איתנו, אנשים המתמודדים עם עוני בחיי היומיום - אנחנו בעלי ידע, למודי נסיון ויש לנו רצון רב להשפיע על מדיניות הקשורה ישירות אלינו.